<h1>ספר הנר</h1>
<h2>דף ח:</h2>
מתני' ההדיוט. מי שאינו אומן במלאכה קורא אותו הדיוט. תופר כדרכו. וכגון שצריך למועד, דודאי לצורך חול לא התירו חכמ', כדאמרינן לקמאן [י"א ע"א] (כובשן) [כבשין] שיכול לאכול מהן במועד כובשן, ואפי' אי לא(ו) הוי דבר האבוד התירו, דלא הויא תפירה טירחא כל כך, כך פירש רבי' שמואל ז"ל. והאומן מכלב. מפ' בגמ' לקמן [י' ע"א]. מסרגין את המיטות. אורגין אותן בחבלים שתי וערב, ואין צריך לומ' שממתחין. ר' יוסי או' ממתחין. בלבד, אית דאמרי שתי בלא ערב ואית דאמרי שאם היה רפוי ממתחו. ריב"ג ז"ל והילכת' כתנ' קמ' דמסרגין וכל שכן שממתחין.
<h2>דף ט.</h2>
יום ראשון נסיבנא לה יום שני, אבל השת' דשרינן ליה עד הרגל ולא ברגל לחד יומא לא משהי איניש נפשיה, כיון דאי מתניס ערב הרגל תו לא מצי עביד במועד הרגל... הני לחוד והני לחוד. שבעת ימים לחנוכת הבית כשנבנה בית המקדש ואחר כך שבעת ימים לחג הסוכות. ופירשו בגמ' שאותה שנה לא עשו יש' יום הכפורים, כלומ' לא התענו ביום הכפורי', דדרוש קל וחומר ממשכן, ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד ושבת דאיסור סקילה היא דחו שבת, מקדש שקדושתו קדושת עולם וקרבן (יחיד) צבור ויום הכפורי' דכרת לא כל שכן (שלא) שידחה, ויליף בגמ' משכן דדחי שבת מנלן דאידחייא. ביום השמיני וגומ'. היינו בכ"ב.
<h2>דף ט:</h2>
ועושה אשה תכשיטיה. אע"פ שטורחת שלא לצורך, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו התירו חכמ' כדי שלא תתגנה בעיניו. כוחלת. כוחל נותנת (בין) בעיניה, כעינין שנ' [ירמיה ד'] כי תקרעי בפוך עיניך. (פוסקת) [פוקסת]. מתקנת שערה שלא יתפזר. ור' שמואל ז"ל פי' (פוסקת) [פוקסת] כמו בצק עושה מסממנים וחותכת חתיכות דקות כחוטין ונותנת על פניה להאדים, והכי מוכח במסכ' שבת בפרק המצניע [צ"ד ע"ב] דאמרי' (פוסקת) [פוקסת] משום מאי מחייבא ואמרי משום טווה. סרק. צבע נותנת על פניה כדי שתיראה אדומה. מעברת סכין על פניה של מטה. ירושלמי [פ"א ה"ז] בלשון נקי היא מתני'. (מתני') לא שנא ילדה ולא שנא זקינה ואפי' עומדת על פתח קברה.
<h2>דף י.</h2>
גמ' כל שאינו יכול להוציא מלא המחט בבת אחת. שתוחב תחיבות הרבה בבגד עד שהמחט מליאה ואחר כך מוציא המחט וכל התפירה מכוונת בשוה, כך פי' ר' שמואל ז"ל. שאינו יודע לכוין אימרא בחיפת חלוקו. רשז"ל אימרא שפה, חיפת שדרך לתת בגד עבה סביב שולי החלוק להעמיד שולי החלוק שלא יבלו כשנגררין לארץ, והדיוט אינו יודע לכוין באותו בגד שתהא השפה מכוונת בו אלא מעקם לכאן ולכאן ועושהו רחב במקום אחד וקצר במקום אחד. ר' מתתיה ז"ל פי' בל' ישמעאל קורין לאימרא על"ם. ריב"ג ז"ל והכי נמי יש בירושלמי [פ"א ה"ח] כל שהוא מזווג את האמריות [זהו אומן וכל שאינו מזווג את האמריות] זהו הדיוט, ומפרשי רבנן כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו זהו הדיוט שתופר הבגד ואינו יודע לכוין את הכתב שהוא האימרא בבית יד של שמאל כנגד חיפת חלוקו שקורין לו בלשון ישמעאל לבנ"ה. מפסע. תופר מהרה תפירות רחוקות זו מזו, מכלב כעין שיני הכלב הרחוקות זו מזו. כלבתא. תפירה שאינה יפה אלא תחיבה אחת למעלה ואחת למטה כעין שיני הכלב שאין שוות זו כנגד זו. ריב"ג ז"ל ובירושלמי [שם] איסתייע ר' יוחנן והכי איתמ' ביה כדרכו ממלא את המחט מכלב אחת אחת, ר' יוחנן א' כדרכו אחת אחת מכלב מפסיע, מתני' מסייעא ליה לר' יוחנן הרצענין מכלבין במועד, ואם תאמר אחת (זו) כך היא אומנותם אלא כגון דקיימין כמפסיע. שאין מפשילין. אין גודלין ועושין חבלין.
מתני' מעמידין. בונין ומושיבין ומתקנין תנור שלהם לכתחלה, כדאמרי' לקמן רב יהודה שרא לאמי וורדנאה למיגדל תנורא, וכגון שצריך למועד. מכבשין. בגמ' מפ' לקמן, ואין הלכה כר' יהודה.
גמ' מינקאר ריחייא. שמכה בפטיש ומנקר על הריחים כשהן (חלוסות) [חלקות] יותר מדאי ואין טוחנות יפה. בן גיאת ז"ל נק"ש אלאג"ר ליסר"ע [תרגום, חיטוט הריחיים למהרו]. (טחינה) בת עינא. הנקב שבריחים התחתונה שתוחב בו הברזל ונקב שבעליונה שבו נופלין החטים. ריב"ג ז"ל אית דאמ' מינקאר ריחייא.
<h2>דף יא.</h2>
מרפסת. מרמס ומדרס. ר"מ ז"ל מוצע מרתפ"ע פי צחן אלדאר שבה סטח ארתפאעה עשרה טפחים ופיה דרג יטלע מהנא ללגרף ודלך אלמיצע אלמרתפע מחווק בבניאן ויסכן ויתסמי מרפסת לכונה מדרסה אלדין יטלעון ללגרף. מעשה הדיוט. מפ' בגמ' לקמן. שפין את הסדקין. גגותיהן לא היו משופעין והיו משתמשין עליהן כדרך שמשתמשין בעלייה, ומתקנין אותן וטחין אותן ומים הנופלין יוצאין דרך צינורות למטה בחוץ, ואם יש סדקים בטחיית הטיט נופלים המים בבית ואיכ' פסידא. מעגלה. עץ עגול שבו מחליקין את הגגות, כדאמרי' במסכת מכות [ז' ע"א] היה מעגל במעגלה. ביד וברגל. בגמ' מקשי עלה ומתרץ לה. מחלצים. כלי אומנות של ברזל רחבה כל כך ולה בית יד וקורין לה אלמש"ע. הציר. רגל דלת הסובבת וחוזרת באסקופה התחתונה של פתח, כדאמרי' בביצה [י"א ע"ב] הא דאית ל[י]ה צירא והא דלית ליה צירא, והוא מן הדלת עצמו והוא כמין נגר. הצינור. החור שבאסקופה התחתונה ובו הציר חוזר כמו צינורא דדשה [ברכות י"ח ע"ב]. ר"מ ז"ל פי' צינור מוזא"ב. הקורה. קורת הבית ממש שנשברה אפי' קודם יום טוב. והמנעול. רמז"[ל] מגלק מן מגאלג אלבואב [תרגום, ומנעול דבר שסוגרים בו הדלתות]. ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. אם נשברו קודם יום טוב לא יאמר אמתין לי עד המועד שמלאכה אחרת אסורה לי ואעשה זאת. כבשים. דגים ושאר דברים שכובשין אותן במלח. שיכול לאכלן במועד. שלא יהא צריך להמתין באכילה עד לאחר המועד שיהיו נכבשין מהר וראויין ליאכל מיד.
